בלוג האוכל נתקע השבוע בלי מסעדה ללכת אליה בשישי בערב… 🙁 אז אחרי קצת מחשבה, נזכר הבלוג שהרבה מאוד זמן הוא לא ביקר במסעדת יאן יאן הסינית השוכנת בעיר התחתית כבר שנים ארוכות 🙂

בלוג האוכל התקשר וביקש להזמין מקום ליום שישי בערב, הגענו למקום בליל שישי סוער וגשום, כל כך סוער שאת דלת הכניסה מזכוכית היו צריכים לסגור ולפתוח במפתח כל פעם שמישהו החליט שהוא נכנס או יוצא מהמסעדה 🙂

למנות הראשונות הזמין בלוג האוכל את קערת מרק הוון טון עם איטריות ביצים ודים סאם עוף.

כאשר בלוג האוכל גר תקופה מסויימת באטלנטה, ג'ורג'יה. הייתה שם מסעדה וויאטנמית שכל מה שהיה בתפריט היה מרק בגדלים שונים ולכן כאשר ראינו שיש בתפריט גם מרק זוגי, החלטנו ללכת על זה בגדול, ומה אני אגיד לכם? רק בשביל המרק הענקי הזה היה שווה להגיע 🙂 אני מניח שיותר מזה על מרק וון טון אין צורך לספר לכם, נכון? חוץ מזה שהוא הספיק בהחלט לשני אנשים שהיה להם ממש קר באותו הרגע 😉

הדים סאם גם כן הגיע לשולחן בתוך קערת אידוי מיוחדת ממתכת. מנה נחמדה אבל קצת יותר מדי דביקה. ראוי לציין שבשולחן לידנו הם ירדו מהעניין של דים סאם וצ'ופסטיק והלכו על המזלגות – זה פשוט לא רצה להתנתק מהחבר שלו בקערה…

למנות עיקריות הזמנו ברווז פריך וספרייבס בנוסח סצ'ואן.

הברווז הפריך ראוי במיוחד לציון מכיוון שמדובר במנה שבהתחלה נראית (ואני מודה) לא משהו, כמו חתיכות בשר שזרקו אותן לתוך השמן הרותח לקצת יותר מדי זמן… אבל כשטועמים את המנה, מבינים שהיה לגמרי שווה להמתין לה… הברווז, יחד עם הבלילה שבה הוא היה פשוט נמס בפה כמו פופקורן עם שוקולד, מנה מעולה לחלוטין. האורז המטוגן שהגיע איתו, נאכל מהר מאוד… 🙂

הספרייבס בנוסח סצ'ואן, מנה גדולה ובהחלט מכובדת להגשה, שוב כאשר נכנסים למסעדה כזאת, שנות ה-80 של המאה הקודמת סוטרת לך בחוזקה בפנים כאילו אומרת לך: "אני עדיין פה, ואני עדיין יודעת מה אני עושה…" מנה טעימה מאוד עם שילוב מצויין של בשר, עצם ושומן לבן. פנק אותה 🙂

לקינוח הזמנו קינוח זוגי הכולל בתוכו בננה מטוגנת, אננס מטוגן ושני כדורי גלידה. מנה יפה, את הבננה אמא אכלה, אני הסתערתי על האננס המטוגן ואת הגלידה אכלנו ביחד.

לסיכום: בשנות ה-80 של המאה הקודמת היו מלא מסעדות כאלה בכל מקום וגם מקומה של חיפה לא נעדר. יאן יאן עדיין נמצאת שם וזה לגמרי לזכותנו.

מחיר: כל העיל ובנוסף שתי משקאות קלים וקנקן תה, סה"כ 310 ש"ח, כן, בלבד.

ציון: 8+, אומנם מלא מונוסודיום, אבל הנפש צריכה את זה מדי פעם ופעם.

לעוד מסעדות אסייתיות – מסעדות מזרחיות – מסעדות בשר – מסעדות איטלקיות – מסעדות נישתיות – מסעדות דגים – אודות – לדף הבית

בלוג האוכל וביקורת המסעדות המוביל בחיפה והאזור ראה השבוע בפייסבוק שחבר טוב של בלוג האוכל הלך למסעדת רק בשר במושבה הגרמנית בחיפה ואז נזכרתי שאומנם הייתי כבר מספר פעמים במסעדה, אבל אף פעם לא רשמתי עליה ביקורת 🙂

במצב כזה בלוג האוכל לא יכל שלא ללכת לשם השבוע ולנסות כמעט את כל מה שהחבר שלו אכל שם.

בלוג האוכל הזמין מקום ליום שישי בערב, הגענו למקום ומיד הושבנו במקומות שלנו, אומנם זה היה שולחן קצת קטן וצדדי, אבל בהחלט הסתדרנו איתו.

למנות הראשונות הזמנו פטה כבד עוף המוגש עם ריבת עגבניות שרי. המנה מגיעה עם שלושה חצאי טוסטונים (שמשום מה זה אף פעם לא מספיק). מנה בהחלט טעימה, אבל בוא נודה בזה, אי אפשר לפספס במנה של פטה כבד עוף 🙂

בנוסף הזמנו גם מנה של סלט "רק בשר", או בקיצור נתחי סינטה עסיסיים על מצע של פלפלים קלויים ועלי בייבי, שמשום מה הרגישו לנו כמו עלי ג'רג'יר, אבל מילא. הנתחים של הסינטה בהחלט מוסיפים הרבה למנה המגניבה הזאת.

כמנה עיקרית הזמינו אותנו להגיע לקצב ומשם כבר יכולנו לבחור את הבשרים שאנחנו רוצים לקבל, משם בחרנו נתח של כבד אווז, 300 גרם אנטריקוט ארגנטינאי, שתי קציצות וכן ארבע פטריות פורטבלו (מה שמצחיק שארבעת הפטריות שוות במחיר לנתח של הכבד אווז, מעניין…).

הפלטה הגיעה לשולחן בתוך מחבת לוהטת שעוד המשיכה ללחוש במשך כמעט כל הארוחה שלנו. מה אפשר להגיד על הבשר שקיבלנו? הנתח של הכבד אווז היה פריך וטעים (זה ממש יוצא טוב על האש), האנטריקוט הארגנטינאי היה בדיוק, אבל בדיוק במידת העשייה שביקשתי (M), עם יחסית מעט שומן. כך ש-99% מהסטייק נאכל והוא גם היה רך במידה מדהימה. הקציצות היו חביבות והפטריות פורטבלו היו סיום מצויין לארוחה הזאת. יחד עם פלטת הבשרים קיבלנו גם תפוחי אדמה שאין לי מושג איך הם עושים את זה אבל הטעם שלהם היה בדיוק כמו של תפוחי אדמה שיצאו מהמדורה.

לקינוח החלטנו להזמין קריספי שוקולד, נכון שאומנם מדובר על מנת קינוח פרווה אבל הייתה טעימה מאוד, סוג של פצפוצי אורז עם שוקולד מריר. מגניב.

לסיכום: אני לא חושב שיכולה להיות מסעדה אחרת שהסטייק עשה בה מו פחות זמן מאשר במסעדה הזאת 🙂

מחיר: כל העיל ובנוסף שני משקאות קלים ושני תה עם נענע, סה"כ 426 ש"ח, אין בלבד, על איכות צריך לשלם.

ציון: 8+, בלוג האוכל נהנה וימשיך לחזור למסעדה הזאת.

לעוד מסעדות בשר – מסעדות מזרחיות – מסעדות איטלקיות – מסעדות נישתיות – מסעדות אסייתיות – מסעדות דגים – אודות – לדף הבית

בלוג האוכל וביקורת המסעדות שם לב לאחרונה שהמרכז המסחרי בעין המפרץ מאיר לנו פנים 🙂

כבר שהיינו במסעדה הקווקזית במקום, ראינו שלידה נמצאת מסעדת דגים חדשה בשם מסעדת הדייגים של האחים ג'רחי. לא יכולנו שלא לבוא לאכול ולבקר בה.

בלוג האוכל הזמין מקום לשישי בערב וכבר שנכנסנו ראינו שהמסעדה מפוצצת באורחים מכל המינים, מכל הסוגים ומכל הדתות. נקודה שהראתה לנו כבר מההתחלה שמדובר במקום טוב.

איך שנכנסנו למסעדה הגיע אלינו אותו המלצר ממסעדת מוברשם בחוף הארגמן והוא בעצמו זכר שכבר אז פירקתי פלטת דגים זוגית – לבד… 🙂 המלצר הסביר לנו כי מכיוון שמדובר במסעדת דייגים השייכת למשפחת דייגים, אין מישהו באמצע, משמע, כל הדגים שהם הוציאו מהים, הגיעו ישר למסעדה כשהם טריים ביותר.

למנות הראשונות הגיעו כל כך הרבה סלטים שהייתי צריך לצלם כל פעם מחדש. ראוי לציון היו הסלט חצילים, החצילים הכבושים, החומוס הגלילי המצויין והטחינה הסמיכה בדיוק כמו שאנחנו אוהבים, מה עוד היה? פטריות חמות ברוטב, סלט ג'רג'יר פריך ועסיסי. ובעצם? כל השאר גם כן 🙂

בזמן שהגיעו הסלטים הביא לנו המלצר גם שני צ'ופרים, האחד הם מנה של קלמרי על מצע של טחינה גולמית והשני היה מנה של ראשי קלמרי מטוגנים – אחלה מנות !!

למנות העיקריות הזמנתי שוב פלטת דגים זוגית ואמא הזמינה שרימפסים על הגריל.

נו? מה אני אגיד לכם? הפלטה הזוגיות מכילה ארבעה דגים, מה שקוראים בשפת העם "קטנים" יחסית, אבל אני בהחלט יכול להגיד לכם שאומנם מצפייה ראשונית בהם, זה היה נראה לי קטן מדי אבל זה בהחלט השביע אותי כמו שצריך. את זה כמובן ראיתי רק אחרי שסיימתי וחיכיתי את העשרים דקות שצריך 🙂

השרימפסים בגריל כבר היה סיפור אחר…

כפי שאתם יכולים לראות, כשהגיעה המנה ראינו הר של שרימפסים גדולים יחסית וטעימים בדיוק כפי ששרימפסים צריכים להיות. שאפו שאפו שאפו.

לקינוח ביקשנו תה עם נענע ויחד איתם הגיע לשולחן צלחת גדולה עם תמרים עסיסיים – להמתיק את סוף הארוחה.

לסיכום: מסעדה נחמדה עם אווירה טובה ואוכל מצויין.

מחיר: כל העיל ובנוסף שני משקאות קלים, סה"כ 260 ש"ח, שווה.

ציון: 8, אומנם עוד מסעדת דגים, אבל בהחלט אחת כזאת שנחזור אליה בעתיד.

לעוד מסעדות דגים – מסעדות מזרחיות – מסעדות בשר – מסעדות איטלקיות– מסעדות נישתיות – מסעדות אסייתיות – אודות – לדף הבית

בלוג האוכל וביקורת המסעדות המוביל בחיפה והאזור קיבל טיפ חם חם שישנה מסעדה קווקזית נוספת בעין המפרץ. בלוג האוכל אץ לו ורץ לו למסעדה הקווקזית השנייה במתחם שנקראת אפשרון והיא נמצאת במתחם תחנת הדלק יעד במתחם עין המפרץ.

זוכרים שכבר הייתי במסעדה קווקזית באזור? יופי, אז תשכחו מכל מה שרשמתי בפעם הקודמת, כי מסעדה כזאת אין בשום מקום.

בלוג האוכל הגיע ביום שני האחרון לטעום שוב את האוכל הקווקזי המופלא ואלו הם רשמיו 🙂

מיד כשמגיעים למתחם תחנת הדלק מבינים שלא מדובר בעוד מתחם כלשהו, במתחם ישנן שתי מסעדות, כולל זאת המבוקרת וכן מסעדת דגים ובית קפה עם גלידות וכו'.

למנות הראשונות ביקשנו לטעום מסלטי הבית ותוך מספר דקות הובאו לשולחן עשרה סוגי סלטים מטריפים בטעמם, בהמשך ביקשנו סליחה וביקשנו שיוסיפו לנו גם חומוס ועלי גפן….

עכשיו, כשאני אומר עשרה סוגים שונים, כל אחד מהם היה טעים בצורה מיוחדת במינה. הראשון מביניהם היה שעועית חומה עם סוג של אגוז בפנים – אכן, לא מדובר במשהו שטעמנו קודם אבל הוא היה מיוחד במינו. אחריו שעועית עם סלק (אני לא אוכל סלק אבל אמא אהבה מאוד), אחריו סלט עם פטריות ובצל לבן מוחמץ (תאווה לחך), אחריו סוג של סלט תפוחי אדמה (מעולה), האמת? משאר הסלטים לא ממש טעמנו אבל הם היו נראים פצצה!!

מיד לאחר מכן הגיעו החומוס והעלי גפן הממולאים ואז בלוג האוכל הבין שאכלנו אותה 🙂 שוב פעם הזמנו קצת יותר מדי….

העלי גפן היו מצויינים וטעימים, החומוס לעומת זאת היה אלוהי!!! ככה צריך להגיש חומוס במדינה הזאת. כמו משחת שיניים אבל לא נופלת מהמזלג. מדהים.

ואז הגיע הדושפרה… למי ששח מדובר בסופו של דבר בכיסוני בשר, אבל איזה כיסוני בשר…. השילוב של הבשר יחד עם הנוזל הפך את זה למאכל האלים… מדהים.

מיד אחריו הגיעה הקוטבה, שזה בעצם בצק מקופל לחצי עם בשר בפנים, אין לי מילים לתאר את האושר הקטן שבעצם האכילה של זה. פשוט מכל ביס התלהבנו יותר ויותר.

ואז…. שטעמנו מכל דבר הגיע הפלטה של הלולה קבב עגל, יחד עם לולה תפוחי אדמה והפרגיות… (כמו שאמרתי, הזמנו קצת יותר מדי…)

בואו נגיד ככה, בלוג האוכל לא טעה בשום דבר שהוא הזמין. הלולה קבב היה רח ונימוח בפה, לא היינו צריכים להשתמש בסכין אפילו בשביל לחתוך אותו.

הלולה תפוחי אדמה זה בעצם סוג של פירה, שעושים אותו על שיפוד אבל בשביל שהוא יידבק לשיפוד מורחים עליו לייה (שומן כבש) אתם מבינים לאיפה זה הולך בקטע של הטעמים בפה, כן? 🙂

והפרגיות, אוי הפרגיות…. ארבעה נתחים עצבניים של פרגית רכה, בדיוק כמו שצריך לעשות פרגיות. ולמה הנתחים כל כך גדולים? כי ככה זה, אתם כבר באים למסעדה, למה שלא תהנו??

לסוף הארוחה ביקשנו תה וגם קיבלנו, על קינוח אי אפשר היה אפילו לחשוב. ושלא תבינו אותי לא נכון, לקחנו הביתה הרבה דברים שפשוט כבר לא היה לנו מקום לאכול אותם שם. קיבלנו ארוחה שלמה גם למחר 🙂

לסיכום: המקום נפתח לפני חודש וחצי ונראה שעשו שם את כל ההכנות מבחינתם בשביל לעשות כמה שיותר טוב למי שיבוא לאכול.

מחיר: אל תצחקו יותר מדי בקול רם… אבל בסופו של דבר המחיר היה 225 ש"ח בלבד… אין דברים כאלה.

ציון: 10 עגול!!! בלוג האוכל מעולם לא נהנה ככה באף מסעדה בשום מקום בעולם. כל מה שנגענו בו היה טעים ואפילו יותר מזה. רוצו!!!!!

לעוד מסעדות נישתיות – מסעדות מזרחיות – מסעדות בשר – מסעדות איטלקיות – מסעדות אסייתיות – מסעדות דגים – אודות – לדף הבית